הסתיים לו קרנבל ימי ההולדת (לפחות לשבועיים הקרובים...).
בשבוע שבין ה 2 לינואר לבין ה 8 לינואר נרשמו לא פחות מארבעה (!!!) ימי הולדת לג'וניור.
זה התחיל ביום ההולדת המקורי שלו. בבוקר קיבלו את פניו באנרים, בלונים ומתנה אחת גדולה (ואחות קטנה מתלהבת).
לאחר מכן חיכתה לו מדבקה (15 דק' עבודה בלילה הקודם) לבגד כדי שכוווווולם בגן ידעו שיש לו יום הולדת.
המשיך בצ'ופרים קטנים שאמא מאוד עייפה ארזה אחד אחד כדי שה"נסיך" יוכל לחלק לילדי הצהרון שלו.
המשיך באיסוף מוקדם מהצהרון ובילוי עם אמאבא+אחות. ונגמר כמו כל יום הולדת של בן 5 נורמלי בטויס אר אס (והנה אני חשבתי שהילד שלי "איכותי" ושונה". "איכות" ביצועיו הטכנולוגיים בהחלט בלטה... אפילו דינוזאור אחד, שעבר שם במקרה, התרשם ממנו, כפי שמעידה התמונה).
והג'וניור מצא לו גם חבר חדש:
שלושה ימים לאחר מכן - יום הולדת בגן. שוב, אריזת מיליון הפתעות אחת אחת, הכנת זר (סקראפי למהדרין, תצטרכו להאמין לי, כי שכחתי לצלם) וגולת הכותרת> חוסר שפיות קל שגרם לי להמיר עוגת שוקולד פשוטה בזה:
המוני (בתמונה רואים רק מדגם מייצג) מיני קאפקייקס שוקולד תפוז מהספר של
ויולה גורן נראו כמו רעיון סטייליסטי מוצלח ביותר ודרך בטוחה להפוך את מחמל נפשי לילד מיוחדג'.
הצרות התחילו מהקרם.
החלטתי לאלתר קרם עם שבבי שוקולד בשביל הילדים. כזכור מדובר במיני קאפקייקס ולכן נדרש צנתר קטן במיוחד להזלפת הקרם. הצנתר ממש לא אהב את שבבי השוקולד והייתי צריכה לעצור בכל 10 שניות לערך כדי לנקות שוב ושוב את חתיכות השוקולד שנתקעו ולא נתנו לקרם לעבור. מה שהאריך משמעותית את זמן ההכנה עד לשעות הלילה (כן, זה הזמן לרחם עליי...).
איפה היינו?
אה כן, ביום הולדת מספר 2. והנה יום לאחר הגן, הגיע זמנו של יום הולדת מספר 3. יום הולדת עם חברים,שהפעלתי בבית בנושא שפים צעירים. כאן אין עיצוב מיוחד כי פשוט הייתי עסוקה בהפעלה עצמה ולא בעיצוב מסביב.
כבר בשעות הצהריים הסלון התחיל ללבוש צורה מתאימה.
לכל ילד המתינה ערכה של כובע שפים וסינר אדום.
ומערוכים לרידוד הבצק.
דקה לפני שכולם התחילו להגיע, הכל נראה עוד שליו ורגוע.
והנה החבר'ה, בתחילת ובמהלך העבודה.
הם הכינו פיצות שנטרפו כל כך מהר שלא הספקתי לצלם כמו שצריך, וגם "עוגה" על מקל (של
בייקרלה) בציפוי שוקולד בצבעים וסוכריות לבחירתם. הנה חלק מהתוצרים.
בזאת לא נגמרה מסכת ייסורי כי ביום שלאחר מכן הגיע יום הולדת מספר 4 למשפוחה המורחבת. וכאן כבר נואשתי מלצלם. אולי כשיגיעו צילומים מבני המשפחה אעלה אותם.
קבלו סיפור:
לערב הזה הזמין הג'וניור "מגדל" פאנקייקס ברוטב שוקולד. וכ-מ-ו-ב-ן שהייתי חייבת לעשות מגדל גבווווהההה מאוד ושבין כל פאנקייק יהיה קרם מסקרפונה.
כשראיתי שהמגדל לא יציב (מעניין למה, באמת?) השארתי את בן הדוד שלי ואת הג'וניור לשמור עליו עד שאביא שני שיפודי עץ. כשחזרתי למטבח ראיתי גבר בשנות ה 30 לחייו וילד בן 5, שניהם עם מבט ספק ממזרי ספק מבוהל בעיניים מנסים להסתיר בכל כוחם את המגדל שקרס. נשבעת לכם! בסה"כ נעדרתי ל 15 שניות!
התוצאה הייתה כיסוי כל הזוועה בשכבות קרם לבן ואוורירי ומעליו שוקולד מומס חם. קראנו ליצירה "איש שלג שעבר תאונה קשה". לא האלגנס שתיכננתי אבל הפיצ'ול ציין שזה נראה שחיתותי ביותר, והתנפלות הקהל לא הותירה מקום לספק.
מסקנותיי מהשבוע האינטנסיבי שחלף עלינו:
1. לא לשאול את חתן יום ההולדת שאלות כמו "איזו פעילות נעשה הפעם לחברים ביומולדת?" או שאלות כמו "את מי מהמשפחה תרצה להזמין?" או "בא לך לבחור צעצוע בחנות הצעצועים?"
2. להפנים ולצרוב במוח: הילד שלי מיוחד במינו ונהדר כמו שהוא, אין צורך להרשים את הסביבה בפרוייקטים מסובכים (ע"ע מיני קאפקייקס ומגדל פאנקייקס).
3. להתחיל לזמזם את המנטרה הבאה: "יש גם מפעילים בתשלום איכותיים..."
4. לא לשכוח שיש כאן עוד ילדה ואי אפשר לקפח אותה במשהו פחות ממושלם...
5. אוי!
למי שלא הגיב עד כה - הזדמנות לזכות!
שיהיה שבוע נהדר לכולנו. אני הולכת בערב לתמרי לנסות ללמוד (שוב) איך להתיידד עם מכונת התפירה שלי.
