אמאל'ה!!!!!!
עדיין שואלים את השאלה הזאת היום? ומה הילדים שלי היו עונים עליה?
כששואלים אותי "מה את עושה?" אני עונה "אני אמא" ותמיד מוציאה תגובות של פרצוף "אוי איזו מסכנה אבל אני מה-זה מעריכה אותה." לאחרונה, כשהתחלתי להגיע עם העוללית להוציא את הקטוט מהגן בשעות מוזרות הגיעה השאלה המתבקשת "מה, את לא עובדת?" ואני עונה "כן, עובדת מהבית" ואז מגיע בתגובה המבט שאומר "אה, איזה כיף לה, שתישרף הבת-ז%$#!!!"
כן גבירותיי וגבירותיי, אני עובדת מהבית ואפילו בעבודה מהנה ונהדרת! (שייקום עכשיו מי שלא חשב "ז#%^&", טוב, שלושתכם יכולים לשבת עכשיו).
אני חושבת שאנחנו במקום כזה ביחסינו שהגיע הזמן שתדעו במה אני עובדת.
הכל התחיל מזה:
זאת המתנה של
מור לאהבוני של
נתנאלה. כן, לפני שנתיים ראיתי את המתנה המושקעת והיפהפיה שמור הכינה וב-ד-י-ו-ק גם החברה הכי טובה שלי עמדה להתפוצץ.
ניגשתי לחנות ה"תינוקות" הקרובה ויצאתי עמוסת שקיות. בהשראת המארז הנהדר של מור, זה מה שיצא לי (ושימו לב בבקשה לצילום האמנותי המזעזע):
הראיתי להוריי מולידיי את המארז והם אהבו מאוד. כמה ימים לאחר מכן אבא שלי פגש שכנה בסיבוב הכלבים היומי שלהם בשכונה. אחותה של השכנה הייתה קרובה ללידה והוא סיפר לה שבדיוק הכנתי מארז לחברה טובה. השכנה (שתבורך) מיד ביקשה שאכין לה גם אחד כזה בתשלום. והנה התוצאה, תודה אבא! (שימו לב לשיפור הקל באיכות הצילום):
משם כבר התחילו להתגלגל תגובות של "וואוו, את חייבת למכור כאלה..." והחלטתי שאני אנסה, למה לא?
עכשיו, מי שמכיר אותי טוב יודע שהבטחון העצמי שלי אומר יפה שלום לנמלים בגובה העיניים וחשבתי שמקסימום אני ארוויח כמה גרושים מפראיירים מזדמנים עד שהם יבינו שהעבודות שלי הן ממש לא משהו.והנה הגיעה לה הזמנה מחברת הייטק לאחד הלקוחות שלה:
שכונה יפה, מבוססת ושקטה, בית פרטי, האבא הטרי פותח את הדלת. העיניים שלו מתרחבות בהפתעה והוא ממש מתרגש "וואו, זה כל כך יפה, אני לא מאמין כמה זה יפה... מה? את עשית את זה? את ממש מוכשרת! זה פשוט ממש ממש יפה!"
<שתי דקות מכוננות בחיי>
זה היה הרגע שבו הבנתי שאנשים באמת אוהבים את מה שאני עושה, שאני לא צריכה להתבייש ולהסתתר ושהגיע הזמן להתחיל גם לתת לעצמי קצת קרדיט. כל כך התרגשתי מהתגובה של האבא הצעיר הזה והוא לא יודע בכלל שבזכות התגובה שלו גמלה ההחלטה בליבי להפוך את עיצוב המארזים לפרנסתי.
בכל הנסיעה חזרה הביתה אמרתי לאילן "הוא התלהב ממשהו שאני הכנתי, זה אני עשיתי, אני לא מאמינה שמישהו התלהב ככה ממשהו שאני הכנתי, והוא ממש התלהב, באמת, ולא מתוך נימוס, הוא ממש אהב את זה! ממש ממש! יואו! אני לא מאמינה! אני לא מאמינה! זו הייתה תגובה אמיתי למשהו שאני הכנתי!" וככה זה נמשך ונמשך במשך 40 דקות (מסכן אילן...).
מאותו הרגע התחלתי פשוט להינות מכל רגע, חיכיתי לכל הזמנה בקוצר רוח, לא בגלל הכסף אלא בגלל ההזדמנות ליצור את המארזים הקסומים האלו. כשקרובת משפחה של החברה מהתמונה הראשונה ילדה, היא (החברה) הגיעה אליי עם שקית ענקית מלאה בפריטים שהיא קנתה וביקשה שאארוז אותם "יפה יפה, כמו שעשית לי גם". ישבנו שתינו בסלון ביתי, פיזרנו את התכולה והתחלתי לעבוד תוך כדי קישקושים ערים עם חברתי, אני חושבת שמבין כל המארזים שהכנתי, זה היה הכייפי ביותר:
וכך, כשההזמנות המשיכו לזרום והבנתי שאני עסק של ממש, המארז הזה נבחר להתנוסס גם על גלויית הפרסום שלי:
שעיצבה
מאי המוכשרת. ואתם גם מזהים בצד שמאל את החותמת של
מקופלת.
עדיין קשה לי עם העובדה שזה הפך ל"עסק". אני מתייחסת באופן אישי לכל מארז ומארז שכזה והם זוכים ממני לפינוקים מיוחדים. אני דואגת בדר"כ לברר פרטים על היולדת כדי להתאים לה באופן אישי את המארז, כדי להכניס "אנרגיות" שיהיו רק עבורה ועבור התינוקי שלה. בכל פעם שאני "נפרדת" ממארז יש צביטה קטנה ולכן אני חוששת שהעסק יהפוך לגדול וכך לא יהיה יותר מי שייפנק את המארזים שלי ויידאג להם כשהם יוצאים לדרכם.
אני מתכוונת להעלות בקרוב אתר ובינתיים אתם יכולים להיכנס ל
פליקר שלי ולראות את גלריית המארזים שלי.
אם יש לכם מישהו שעומד ללדת ואתם רוצים מארז כזה אז פשוט תתקשרו ואל תשכחו להגיד שהגעתם דרך הבלוג!
<ובעקבות התגובה של לימונדה (תודה!) - אני עובדת מראשון לציון והמשלוחים הם לכל הארץ, אפשר גם לאסוף לבד ממני>
אז מה אמא עושה? אמא מעצבת מארזים ליולדות!
