עקום

עכשיו תרגיל קטן במודעות פנימית:
מה האסוציאציות הראשונות והתחושות הראשונות שעוררה בכם כותרת הפוסט?
לא צריך להגיש תשובה בכתב בשלושה העתקים, זה בסדר. פשוט מעניין לראות מה מעוררת בנו המילה הזאת - עקום - ואם האסוציאציות שלנו נמשכות בהתחלה לכיוון החיובי או דווקא לשלילי.

אני רואה ב"עקום" המון פוטנציאל ולכן כשקינשסה הציעה החלפה "עקומה" בקומונת צומת צבעים מיד קפצתי על הרכבת הזאת (למרות שאני בפיגור עצבני בהחלפות אחרות), אולי לקפיצה המהירה שלי עזרה העובדה שמיד היה לי כבר רעיון קומפלט על כל שלביו.
יש כאלו שייסתייגו מהעקום, במיוחד בעולם היצירה. דווקא הישר, הסימטרי, הזורם וההרמוני מושך מאוד כשמדובר בדף מעוצב או באלבום או פרוייקט תפירה. אבל עקום טומן בחובו עניין שונה.

הנה כמה עקומים שליקטתי באטסי:

כפתורים יפהפיים

בתי גמדים חמודים להפליא

כדי חומר מושלמים בחוסר מושלמותם

שרשרת

שמיכת פסים סרוגה

עגילים

מפלצת שאני הייתי שמחה לפגוש ברחוב חשוך

"מפלצת" שלא הייתי שמחה לפגוש גם ברחוב מואר

אז אל תפחדו ממה שעקום (שמעת, אלישקה...?) ולכו ותתנסו!
שיהיה לכם יום עקום בצורה הכי טובה שאפשר!

...And Here We Go Again

אני מוכנה לקבל מיליון מכות בעצמי ולא לראות את זה על הילד שלי:

 

לפני יומיים לקחתי את הפיצית לחיסון די מגעיל ולא נחמד כלל וכלל (את דעתי האמביוולנטית לגבי חיסונים לקטנטנים אפרט, אולי, בפוסט אחר ומאוחר יותר). בלילה שלפני לא ישנתי מרוב דאגה ומשהו לא ניבא לי טובות.
החיסון עבר בסדר (בינתיים) ואני חשבתי לי ש - הנה, התחושות הנאחסיות שלי היו סתם היסטריה והיום עבר לו בשלום.
אממה, לא האינטואיציה האימהית תאכזב, לא ולא מיי פרינדס...
אחה"צ ישבתי לי עם הפיצית ואמא של חבר של הג'וניור מחוץ לאולם הספורט שבו התנהל החוג של הקטנים. בין כל השיחות והמשחקים עם הפיצית שמעתי פתאום קול בכי. עכשיו שתבינו, הילדים המופרעים האלו כל הזמן נופלים/מתנגשים/מתגלגלים על הראש... ובערך כל 5 שניות שומעים מישהו בוכה. אבל הבכי הזה גרם לי לקפוץ מהמקום ולתת ספרינט אל עבר האולם עוד לפני שבכלל המוח עיבד את הנתונים "מי הילד שצעק/מהי עוצמת הצעקה".
הג'וניור עמד שם, מחזיק את היד וצורח ומשהו אמר לי שאלו לא צרחות רגילות.
לראות את החמודון הזה, עוד לא בן 5, סובל ככה... אוףףףףףףףףףף!
כמו שכתבתי - אני מעדיפה ליפול מיליון פעמים במקומו...
מקץ כמה שעות והמווון טירטורים יצאנו מהבניין החדש דנדש שאירגנו לנו בקופ"ח עם אבחנה מקצועית ביותר של "אה, הנה, יש כאן שבר קטן" וגבס על היד (ו... היי, הפיצית בחרה במעמד מרגש זה להתחיל לצעוד את צעדיה הראשונים האמיתיים במסדרון ההמתנה הארוך. כנראה גם היא התייאשה כבר מלחכות לאורטופד העייף שקיבל המוווווון מטופלים  דווקא באותו היום).

עכשיו לעובדה מעניינת: בכל פעם שמתגבש לו מפגש פורום/קומונה/סדנא שאני ממש ממש רוצה/שאר ירקות קורה משהו שמונע ממני להגיע. זה קרה לי כשהפיצ'ול נתקע עם אוטו שממאן להתניע בעבודה, חצי שעה לפני שהייתי אמורה לצאת למפגש הפורום של כל הזמנים של אמנות שימושית בווינט וגם עוד כמה פעמים שאני פשוט כועסת מדי מכדי להעלות על הכתב.

נחשו מה היה אתמול?
המפגש הראשון של קומונת צומת צבעים (לשעברthe colorful side of life).
אצלנו בבית לא רואים כבר את שולחן פינת האוכל מרוב הכנות קדחתניות לקראת המפגש. והנה, שוב "מחרב המפגשים" בפעולה!
(פסטטט... כאן אתם אמורים לעשות את הקישור הלוגי המתבקש לסיפור שהתחיל את הפוסט)
הפיצ'ול כבר שיכנע אותי ללכת בכל זאת למרות מצב הרוח הירוד אבל אז העייפות הכריעה אותי. כנראה שיומיים אינטנסיביים וחוסר משווע בשעות שינה עשו את שלהם ואפילו לא שמתי לב עד כמה הייתי עייפה עד שפשוט קרסתי.
מיותר לציין שלמפגש לא הגעתי לצערי הרב, אבל היי! מנסיונות עבר נמצא שהתרופה הבדוקה ל"מחרב המפגשים" היא פשוט לקבוע בבית שלי וכך אין סיכוי שיקרה משהו! נסיק מסקנות לפעם הבאה.

ובמפגש המדובר הכינו ספר שמן (צ'אנקי) והנושא הנבחר היה "ציפורים". הנה מה שאני התכוונתי להביא איתי, פרשנות על ציפורים מזווית ישראלית:

*הפיצ'ול עבר על הפוסט עכשיו וביקש להזכיר שרעיון "הציפור הישראלית" היה בעצם שלו (ורק אני הייתי צריכה לשבור את הראש איך ליישם אותו ולהכין ביד אחד אחד 16 דפים זהים כאלו...).
היו עוד אי אלו דברים שהכנתי והתכוונתי להביא איתי אבל מכיוון שבעלות השמחה עדיין לא קיבלו אותם נמתין כולנו בסבלנות מופתית לתמונות התוצרים.

ובנימה אופטימית זו נסיים.
שבת שלום
ושנהיה בריאים כולנו!

ומה איתי?

אני זוכרת שבשתי הפעמים שילדתי קיבלתי לא מעט מתנות. 99% מהמתנות היו כמובן לג'וניור או לפיצית (אם כי לקבל מכונת כביסה חדשה וחדישה כמתנת לידה זה לא ממש נחשב, נכון אמאבא?) ולמרות שהתמוגגתי לחלוטין עם כל ליטוף פלאפי מחדש הייתי רוצה שמישהו יתייחס בבקשה לכוכבת האמיתית של האירוע המרגש...? כאילו... דא... מי עבד הכי קשה כאן? מי סובל מנסיגה הולכת ומתעצמת של השפיות? אז למי מגיעות המתנות כאן? אה...?

היום בבוקר הגיע טלפון מאחת מחברותיי.
"חברה שלי ילדה ואני רוצה להזמין לה מארז. ל-ה מארז. לא לתינוקת אלא משהו מפנק לחברה שלי."
הו! רציתי לחבק אותה דרך הטלפון! איזה יופי! סופסוף מישהו שמתייחס גם לאמא ולא רק ליצור התובעני, הצווחני וה... (בעצם הוא אפילו לא ממש חמוד בשבועיים הראשונים לחייו, סתם איזה "יודה" מקומט עם ריח נפלא של תינוק).

מיד נרתמתי לעבודה והכנתי לאמא המאושרת (ומן הסתם, העייפה) מארז ספא מפנק.
היות ואין סיכוי שמקבלת המארז נמנית על קוראי הבלוג (עדיין), אני מרשה לעצמי לחלוק אותו איתכם:

שתי מגבות פנים עבות ומפנקות, סט שמפו/מרכך/קרם גוף/סבון נוזלי בניחוח ורדים מרגיע (חייבים מרגיע!) והמצאת המאה לאמהות חרדתיות מחוץ לבית - ג'ל חיטוי לידיים בניחוח וניל (כל כך צחקתי על הג'לים האלו עד שנזקקתי נואשות לאחד מהם באמצע טיול עם הפיצית בנחל בצפון. מזל שהיה אחד בסביבה, ועוד בניחוח פטצ'ולי...). והכל ב"ניחוח" כי זה נשמע טוב בהרבה מסתם "ריח", נכון?
ושימו לב שהזיקה ה"תינוקית" נשארה. בכל זאת, מדובר כאן הרי במתנת לידה. הציטוט מדף של fancy pants

בנוסף, הגעתי השבוע לפגישה במשרדי חברת הייטק בהרצליה עם שתי דוגמאות למארזים שהם ביקשו:

ולמרות שקצת קשה לראות את ההבדלים בין התמונות, זה אחיו הקטן:

הם יותר "שטאנציים" מהמארזים בהתאמה אישית שלי, כדי שאוכל להכין כמות גדולה וזהה שלהם. לא רוצה על המצפון שלי ויכוחים בנוסח "של מי יותר גדול".
הם שם בחברה בחרו את המארז הוורוד, הגדול מבין השניים וקיבלתי הזמנה של 10 חת'כות. זו מבחינתי נקודת מפנה. אני עוברת לשחות בבריכה של הגדולים!!! אמאל'ה!!!!

ולסיום החידה השבועית לילד:
מה זה?

תשובות בהמשך (stay tuned).
וגם, אני מכינה לכם סדרת פוסטים תחת השם "פרוייקט יומולדת" - חכו בסבלנות...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בעקבות דרישות:
אני פותחת שתי סדנאות בקרוב-

סדנת מארז חגיגי.
סדנת עיצוב אירוע.

פרטים בהמשך...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מצילים את יעל:
בא לכם להינות מהופעה משובחת וגם לעשות מצווה לילדה מתוקה על הדרך?
ב12.6 מצילים את יעל - פרטים כאן ומצד שמאל למעלה בדף הזה, בלחיצה על התמונה.