Our House...

מה, שני פוסטים יום אחרי יום?
אל תתרגלו ליותר מדי טוב, כן?
הרגשתי צורך, אחרי הפוסט של אתמול, לאזן עם משהו קליל יותר, שיעשה קווצ'ים של נעים-ים ולא של אאוץ'-ים.
קודם כל אני חייבת לומר שכל כך ריגשתם אותי עם התגובות, עמדו לי דמעות בעיניים ממש (טוב, אולי זה בגלל הדיכאון... לא! דפנטלי בגלל התגובות!)

ומה הכינותי היום?
זוג חברים טובים מאוד מאוד מאוד עברו דירה ובאנו לבקר אותם.
זהו?
ומה השוס הגדול?
או! שהם חברים מאוד קרובים, ומיוחדים, ויקרים שלנו, זה אחד.
ושזו הדירה הראשונה שממש בבעלותם, מכספם ולא בשכירות, זה שניים.
ושאני התלהבתי בטירוף מכל תהליך עיצוב הדירה שלהם, שהיא באמת מיוחדת במינה ומאוד לא סטנדרטית, זה שלוש.
ושאחרי כל זה לקח לנו יותר מארבעה חודשים להציג את כף רגלנו במקום... א-אה.. 4 חודשים.
לא הייתם רוצים גם חברים נהדרים ומפרגנים כמונו?
לדירתם ה "מ-א-מ-מ-ת" נדרש פוסט בפני עצמו ואישור הבעלים לפרסום תמונות אבל בואו נאמר שהדירה הייתה שייכת לפני כן לאדריכלית פנים שתחביבה הוא לקנות דירות, לסדר להם ת'צורה ולמכור אותם.

מצויידים בהרבה רגשות אשם (יחי ורשה), והרבה תיקים (יחי יצר ההתרבות), שמנו פעמינו לדירתם. הייתי חייבת להגיע עם משהו חוץ משני בקבוקים של ליקר שוקולד וליקר מוקה אז התיישבתי ערב לפני כן והתחלתי לשבור את הראש.
משהו בפוסט הזה של נילי מאוד קסם לי והחלטתי להכין להם תמונה לבית. רק שהמוזה לא חשבה כמוני.
עשיתי מעשה התאבדות ושפכתי את כל תכולת תיבת הסקראפ הגדולה שלי על שולחן פינת האוכל בסלון (מישהו מוכן לבוא ולנער אותי כדי שאסיים כבר את חדר העבודה שלי?), כמובן שחלק גדול הגיע גם אל הרצפה (לקול צהלותיה של הצ'וצ'ה שהתחילה כבר לזחול).
ואז צדה את עיניי החבילה הזאת של צ'יפבורדים דביקים של קוסמו קריקט אהוביי:

ומיד ידעתי מה אני הולכת להכין. רואים מצד שמאל? החבל כביסה הזה (20 ומשהו ס"מ) הצית את המוזה וסביבו בעצם נבנתה כל התמונה. ברגע שראיתי אותו ידעתי מה לעשות ובאותו הרגע התחיל להתנגן לי בראש השיר של מאדנס שהיווה השראה לכיתוב.

אז מה יש לנו כאן:
מלבן קרטון (מהעבים, הכפולים) עטוף בנייר אריזה חום ומוכתם בג'סו.
בתים משאריות דפים של, נו... גם בעיקר קוסמו, מדבקת צ'יפבורד של הכביסה, מדבקת קארדסטוק בצד (קוסמו...), אותיות ראבאון שחורות של אוקטובר אפטרנון ואותיות דביקות כתומות של בייסיק גריי.
הכל מודבק על מכסה חתוך של קופסאת קרטון של איקאה שרק חיכה שאעשה איתו משהו.
זהו!
כשהגענו אל החברים הצלחתי סופסוף לנשום כשראיתי שהסלון שלהם מתאים ממש לצבעים של התמונה, אני ניחשתי אבל יש שקוראים לי מכשפה בשל היכולת שלי "לנחש" כל מני דברים.
בלעבית כל כך התלהב שביקש מיד גם שלט לדלת באותו סגנון "נו... כמו הדבר הזה שעשית... איך קוראים לזה? אה... סקראפ! כן, כזה תעשי לי לדלת" (אהובי אם אתה קורא את זה עכשיו, תסלח לי, אבל ככה זה נשמע. לפחות לא חשפתי אותך...).
הפיצ'ול התלונן שעכשיו השיר הזה לא יוצא לו מהראש בגלל שהתעסקתי כל כך הרבה עם התמונה הזאת. אז אם בא לכם גם להידבק לשיר כייפי ביותר, הנה! תהנו!