11 ביוני 2010

...And Here We Go Again

אני מוכנה לקבל מיליון מכות בעצמי ולא לראות את זה על הילד שלי:
 

לפני יומיים לקחתי את הפיצית לחיסון די מגעיל ולא נחמד כלל וכלל (את דעתי האמביוולנטית לגבי חיסונים לקטנטנים אפרט, אולי, בפוסט אחר ומאוחר יותר). בלילה שלפני לא ישנתי מרוב דאגה ומשהו לא ניבא לי טובות.
החיסון עבר בסדר (בינתיים) ואני חשבתי לי ש - הנה, התחושות הנאחסיות שלי היו סתם היסטריה והיום עבר לו בשלום.
אממה, לא האינטואיציה האימהית תאכזב, לא ולא מיי פרינדס...
אחה"צ ישבתי לי עם הפיצית ואמא של חבר של הג'וניור מחוץ לאולם הספורט שבו התנהל החוג של הקטנים. בין כל השיחות והמשחקים עם הפיצית שמעתי פתאום קול בכי. עכשיו שתבינו, הילדים המופרעים האלו כל הזמן נופלים/מתנגשים/מתגלגלים על הראש... ובערך כל 5 שניות שומעים מישהו בוכה. אבל הבכי הזה גרם לי לקפוץ מהמקום ולתת ספרינט אל עבר האולם עוד לפני שבכלל המוח עיבד את הנתונים "מי הילד שצעק/מהי עוצמת הצעקה".
הג'וניור עמד שם, מחזיק את היד וצורח ומשהו אמר לי שאלו לא צרחות רגילות.
לראות את החמודון הזה, עוד לא בן 5, סובל ככה... אוףףףףףףףףףף!
כמו שכתבתי - אני מעדיפה ליפול מיליון פעמים במקומו...
מקץ כמה שעות והמווון טירטורים יצאנו מהבניין החדש דנדש שאירגנו לנו בקופ"ח עם אבחנה מקצועית ביותר של "אה, הנה, יש כאן שבר קטן" וגבס על היד (ו... היי, הפיצית בחרה במעמד מרגש זה להתחיל לצעוד את צעדיה הראשונים האמיתיים במסדרון ההמתנה הארוך. כנראה גם היא התייאשה כבר מלחכות לאורטופד העייף שקיבל המוווווון מטופלים  דווקא באותו היום).

עכשיו לעובדה מעניינת: בכל פעם שמתגבש לו מפגש פורום/קומונה/סדנא שאני ממש ממש רוצה/שאר ירקות קורה משהו שמונע ממני להגיע. זה קרה לי כשהפיצ'ול נתקע עם אוטו שממאן להתניע בעבודה, חצי שעה לפני שהייתי אמורה לצאת למפגש הפורום של כל הזמנים של אמנות שימושית בווינט וגם עוד כמה פעמים שאני פשוט כועסת מדי מכדי להעלות על הכתב.

נחשו מה היה אתמול?
המפגש הראשון של קומונת צומת צבעים (לשעברthe colorful side of life).
אצלנו בבית לא רואים כבר את שולחן פינת האוכל מרוב הכנות קדחתניות לקראת המפגש. והנה, שוב "מחרב המפגשים" בפעולה!
(פסטטט... כאן אתם אמורים לעשות את הקישור הלוגי המתבקש לסיפור שהתחיל את הפוסט)
הפיצ'ול כבר שיכנע אותי ללכת בכל זאת למרות מצב הרוח הירוד אבל אז העייפות הכריעה אותי. כנראה שיומיים אינטנסיביים וחוסר משווע בשעות שינה עשו את שלהם ואפילו לא שמתי לב עד כמה הייתי עייפה עד שפשוט קרסתי.
מיותר לציין שלמפגש לא הגעתי לצערי הרב, אבל היי! מנסיונות עבר נמצא שהתרופה הבדוקה ל"מחרב המפגשים" היא פשוט לקבוע בבית שלי וכך אין סיכוי שיקרה משהו! נסיק מסקנות לפעם הבאה.

ובמפגש המדובר הכינו ספר שמן (צ'אנקי) והנושא הנבחר היה "ציפורים". הנה מה שאני התכוונתי להביא איתי, פרשנות על ציפורים מזווית ישראלית:




*הפיצ'ול עבר על הפוסט עכשיו וביקש להזכיר שרעיון "הציפור הישראלית" היה בעצם שלו (ורק אני הייתי צריכה לשבור את הראש איך ליישם אותו ולהכין ביד אחד אחד 16 דפים זהים כאלו...).
היו עוד אי אלו דברים שהכנתי והתכוונתי להביא איתי אבל מכיוון שבעלות השמחה עדיין לא קיבלו אותם נמתין כולנו בסבלנות מופתית לתמונות התוצרים.

ובנימה אופטימית זו נסיים.
שבת שלום
ושנהיה בריאים כולנו!

15 תגובות:

  1. אאוץ'! נשמע כואב ומתסכל.. רק בריאות וסופשבוע רגוע..

    השבמחק
  2. בובלה חסרת לנו- תרגישו טואוב!
    ריפוי מהיר!
    הדף יצא לך מקסים!

    השבמחק
  3. החלמה מהירה לג'וניור! שלווה ושקט לקראת המפגש הבא לאמא שלו!

    השבמחק
  4. תרגישו טוב.
    הרעיון של הדף לספר השמן - גדול.

    השבמחק
  5. אוי מסכנצ'יק.....
    אבל עכשיו הוא הילד הכי מגניב בגן לא?

    בפעם הבאה נסי לעבוד על הגורל ולעשות כאילו את לא מתרגשת לקראת המפגש... נראה מה יקרה
    או שפשוט תלכי על מפגשים ספונטניים...
    רפואה שלמה
    נשיקות

    השבמחק
  6. לא פעם ולא פעמיים שמעתי במהלך המפגש "פיצ'ולה חסרה פה..."... שתדעי... והדף לספר השמן.. איזה רעיון מקסים, הוא ישלים בדיוק את הסדרה לספר... :-)
    מצטערת לשמוע על כל ההתרחשויות ומקווה לפגוש אותך בפעם הבאה (או אפ אפשר קודם..).

    השבמחק
  7. באמת חסרת מאד אבל העיקר הבריאות (והשלמת שעות שינה זה חלק חשוב בשמירה על הבריאות).
    הצ'אנקי שלך מקסים שלא לומר הורס.

    השבמחק
  8. מה שבטוח זה שהיית חסרה.. זה מבאס שדברים קורים ככה, הכל ביחד בדיוק כשזה לא מתאים.
    הכי חשוב שתהיו בריאים :)

    והרעיון לספר השמן - מגניב!! יצא לך מהמם!

    רוני (מילשייק)

    השבמחק
  9. היי,
    אני שמה לב שמעגל המגובסים גדל... גם רון מגובס..
    הדף יצא לך ממש מתאים... אהבתי את הזוית השונה שלך.. מאוד!
    והגבס.. זה קקה, אבל אחרי כמה ימים הם מתרגלים לזה.
    רק בריאות ושיעבור צ'יק צ'ק!
    כי רון כבר הספיק לשבור את הגבס פעמיים!

    השבמחק
  10. פתאום שמתי לב שעברה בי צמרמורת, ואני הרי אפילו לא מכירה אותך...
    ומתי עברה בי הצמרמורת? הגבס? הבן שלך יחלים מהר וישכח (לך זה יקח יותר זמן....)
    הדף לצ'אנקי (מה זה לכל הרוחות צ'אנקי???ולמה צריך להכין אותו הרבה פעמים?)? יפהפה, רעיון חמוד, אבל עזבי, הרי כל מה שאת נוגעת בו יוצא מקסים.
    אז מתי הצטמררתי? כשקראתי שבאמצע האיכסה, בקופ"ח, הקטנה פתאום התחילה לצעוד.. ותארתי לי אותך בוכה עם הבן ובוכה מהתרגשות עם הבת...
    כזו אני, מן חתולה רגשנית נורא...
    ליאור-חתולי8

    וכמובן- החלמה מהירה לבן שלך.

    השבמחק
  11. אוי, איזה תמונה עצובה, לראות את היד הקטנה והמגובסת הזאת, מקווה שהילד ירגיש טוב במהרה.
    הדפים שלך משגעים ומקוריים, ממש אהבתי (וצחקתי), פעם הבאה שיש מפגש, את פשוט מודיעה מראש שאת לא מגיעה, ואז הכל יסתדר וברגע האחרון פשוט תבואי.

    השבמחק
  12. קצת באיחור אבל...... שירגישו טוב!!! מסכנים..
    הדף שלך יצא מקסים :) אני מחכה לקבל אותו :):)

    השבמחק