דברים שעשיתי לפני שהתחרפנתי:

וואו!
וואו!
וואו!

אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר לכם את מה שהתגובות, המיילים והמכתבים שלכם עשו לי...
וגם לא יכולה לתאר את גודל הכרת התודה שלי, אבל תחשבו- גדול!!!!

אבל מילה אחת, מעט נדושה, מעט קצרה, מכילה ואוצרת בתוכה את כל מה שרציתי לומר - תודה! לכולכם.

אני לא רוצה להתחיל ולגולל כאן שוב את תהפוכות הנפש שלי בשבוע האחרון (למי שלא קרא). רק נאמר שאני עדיין לא 100% פיצ'ולה אבל אני בהחלט בדרך לשם.
וכדי שלא יהיה רק נהי ודכי (ועוד מילים לא ברורות בנות שלוש אותיות) אז הנה לכם מקבץ עבודות שלי לפני שהתחרפנתי סופית. כולן החלפות בקומונת צומת צבעים מהחודשים האחרונים.

נתחיל בהחלפה ששיגעה אותי יותר מכולן: החלפת אליס בארץ הפלאות.
ההחלפה הזאת והחלפת חוש השמיעה בוואינט פשוט מיררו לי את החיים. בשתיהן הייתה לי סאגה מתמשכת של הרס ושל טעויות. בואו נדבר רגע על דבק גוטרמן, ועל מה שקורה כשלוחצים על השפופרת שלו יותר מדי, וכשזה קורה מעל גירסה 4.0 של החלפת אליס ומעל שולחן פינת האוכל... בעצם, בואו לא נדבר על זה...
בקיצור, גירסה 5.0 של החלפת אליס עשתה לבסוף את דרכה אל יעל יניב. גירסה 3.0 של החלפת חוש שמיעה הושלכה לפח ומאז נעלמו עקבותיה של הסבלנות שלי (סליחה דנה, אני מבטיחה לפצות אותך בקרוב...).
טוב, ללא עיכובים מיותרים נוספים. הנה החלפת אליס ליעל יניב:

מראת איקאה במוטיב שיגעון:

וקאפקייקס א-לה-נילקי בצבעים משוגעים:

*ואם ביעל יניב עסקינן, אתם חייבים לעצמכם ביקור בחנות האטסי החדשה והשווה שלה!

נמשיך במשאלה של אלישקה למפגש הקומונה (שבסוף לא הגעתי אליו).
אלישקה (שחוגגת ממש היום יום הולדת!) ביקשה קנווס לחדר ילדים. ניסיתי לתחקר אותה במשך נסיעה משותפת מבלי לחשוף שאני היא מי שמכינה לה את המשאלה. אח"כ במכירת שבועות אצל נתנאלה עקבתי אחריה כדי לראות מה היא קונה ולכוון לטעם שלה ובחרתי כמה דפים לקנווס. רדפתי אחרי אלישקה כל הזמן כדי להראות לה את הדפים ולשאול בתמימות לדעתה אבל בכל פעם שהצלחתי להתיישב לידה משהו הקים אותה מהמקום (גרררררררררר...).
לבסוף החלטתי להכין שלושה קנווסים, אחד לכל ילד מילדיה:

סליחה, צולם לאחר שארזתי כבר

החלפה נוספת הייתה החלפה שכונתה "המהפך". בהחלפה הזאת חולקנו לצמדים. כל אחת שלחה לרעותה כמה חומרי גלם ורעותה הכינה מהם כל העולה על רוחה. אני הגרלתי את גליש (שמים לב למוטיב חוזר במוגרלות שלי? כולן סופר מוכשרות, מה שעוד יותר הלחיץ אותי). והנה מה ששלחה לי:

שני הצדדים של הדפים היו נהדרים וממש היה לי חבל ליצור רק עם צד אחד (זו דילמה נפוצה במחוזותנו, כך שמעתי... במיוחד אצל קוסמו...). לבסוף צדה את עיני פינה קטנה מדף הכיתובים. היה כתוב שם :Memories To Treasure וזה מיד העלה לי רעיון של קופסא ל"אוצרות" היקרים ביותר שלנו. לצורך העניין נבחרה קופסא מיוחדת שאבא שלי שמר לי במיוחד, בעיקר בגלל המשפט הנהדר שטבוע בתחתית הקופסא:

וכך היא נראית מבחוץ. התחרה שגלי שלחה הזכירה לי תחרת וינטאג' שסבתא שלי נתנה לי ובה השתמשתי לחיפוי צידי המכסה.

החלק הפנימי של המכסה גם קיבל טיפול, אך אויה! אבוי! מעט מהדבק נמרח לו ויצא!

ומה עוד היה לנו? אה! כן! החלפת מחזיק מפתחות! החלפה קטנה ומהירה. כל אחת מכינה לרעותה שוב. אני הכנתי לחתולי1 וממנה קיבלתי חתול אמיגורומי כתום ומתוווווקי לאללה שפשוט מסרב להצטלם כמו שצריך. הנה מה שאני הכנתי לחתולי:

וגם החלפה עקומה שאירגנה קינשסה (חייבים לקרוא את הפוסט המשעשע האחרון שלה!) ונשלחה לדולעלמה. זו בעצם "יריעת קערה". הנה, תפענחו את זה בעצמכם:

מה זה, זה???

הנה מה שאפשר לעשות עם הריבוע התפור הירוק הזה:

הסוד טמון ביריעת אלומיניום עבה (לא נייר אלומיניום! גב' זלמנוביץ') שמסתתרת בין שכבות הלבד.

ולפני שתתחילו עם ה"וואו! איזה רעיון מקורי/מדהים/נפלא/נהדר" אני חייבת לגלות שזה לא רעיון שלי. ראיתי עבודות של אמנית ישראלית צעירה שהכינה קערות לפסח באותה טכניקה אך מחומרים אחרים. אם מישהו מכיר ויכול לתת לי את שמה, אני יותר מאשמח לתת לה קרדיט כי הרעיון באמת נהדר!

הייתה לי התלבטות קשה בשבוע שחלף. מצד אחד עמד הפחד שלי ליצור שוב ומצד שני הדחף להשתמש ביצירה כמנוף ליציאה מהמצב הדכאוני שלי. ביום שישי האחרון היה מפגש להכנת שרשראות אליס אצל קשת, ואני הודעתי שלא אגיע כי אני ממש לא מסוגלת ליצור. קשת לא קיבלה את הודעת הביטול שלי ו"ישבה עליי" שלושה ימים ולא ויתרה עליי (גם כשאני ויתרתי על עצמי) עד ששמעה ממני "בסדר, אני באה".

אז הצורך ליצור כתרפיה ניצח, אבל עדיין קשה לי מאוד להתיישב לשולחן היצירה, לפחות אני רואה את זה באופק...

הנה התוצרים מהסדנא:

בחרתי בסילואט של פטריה כי כבר לא יכולתי לראות יותר שום דבר שקשור באליס אחרי סאגת החלפת אליס.

שימו לב לבועות שנוצרו בגלייז - כך, גברותי ורבותי, נראית עבודה שלי כשאני מבואסת ועוד לא לגמרי בטוחה בעצמי בחזרה ליצירה. והנה עוד תליון שהכנתי כדי להרים לעצמי את הבטחון:

זהו, חברים.

כאן מסתיימים שידורנו להיום. תסתכלו טוב טוב על התמונות כי אני לא יודעת מתי אחזור שוב לקצב היצירה הרגיל שלי.

מחבקת את כולכם!