פיצ'ולדת

זה התחיל מזה שבילבלתי לקשת את המוח.
רציתי הפקת יום הולדת, כמו ילדה קטנה.
אח"כ הבנתי שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה.
ביטלתי.
...אבל בכל זאת מאוד רציתי... <ילדה קטנה, כבר הזכרתי?>
ושוב ירדתי מהרעיון.
עד ש....
חתולי8 (תפתחי כבר בלוג!) ושניצל התקשרו אליי ובלחץ פיזי מתון (אפשר דרך הטלפון, תאמינו לי) שכנעו אותי לתת להם להפיק לי "יומולדת".
שני התנאים היחידים שלי היו:
1. לא רוצה שיכינו לי שומדבר מראש.
       תתסעיף 1א'- לא רוצה ספר שמן.
2. אני מאכילה את המוזמנים.

הוריי, ברוב נדיבותם הציעו את ביתם המרווח ובערב עצמו סיפקו שירותי מלצרות/נקיון/תמיכה נפשית/צילום מבלי שנתבקשו (תודה! נתתם לי משהו לשאוף אליו, כהורה). ואני תיכננתי ארוחה מקסיקנית מעשה ידיי שהתחלפה בדקה ה-90 לארוחה איטלקית עם ברוסקטות שום, פיצות ביתיות, פסטות, ולקינוח פנקייקס בקרם מסקרפונה ועוד תוספות נחמדות.
ועם "כתר יומולדת" מאמם, מעשה ידי שניצל יכולנו להתחיל.

הערב התחיל, איך לא, בהתאספות סביב שולחן האוכל:

וכשהבטן מלאה וכולם מרוצים, נשלפו במהרה הכלים ולי נכונה הפתעה, משום מקום צצו להם חומרי יצירה ומלאו את השולחן. וכך עקפו את התנאי שלי של "לא להביא כלום מוכן מראש" הן פשוט ישבו במקום והתחילו להכין משהו שהוא "לא ספר שמן."

כל מה שנותר לי לעשות הוא לשבת בצד השולחן, להתבונן ולתת לאמא שלי הרצאה מתומצתת עם עזרים ויזואליים במבוא לסקראפ:

(בתמונות, לפי סדר ישיבה: LoolaB-סמדר * קשת  <שהגיעה חולה וחצי מעולפת> * יעל קיפודים * זיקוקה * עינבלית  <שהגיעה במיוחד מהצפון הרחוק רחוק> * מואה * הוריי מולידי * דנא * שניצל-רחלי * פרידה "כמעט" אחותי * יעלאל-עיסת נייר * חתולי8 * דפי-מסטיקים שגם צילמה חלק מהתמונות כאן)

הבנות הכינו אלבום מעטפות מדהים ביופיו וברגוניותו עם כריכה יפהפיה שהכינה דפי. וכשתהיתי מדוע דווקא אלבום מעטפות קיבלתי חיוכים ממתיקי סוד ואת התשובה "תיכף תראי".

וראיתי!

עברנו אל הספות וארגז המתנות הועבר לצדי. אחת אחת שלפתי מתנות יפהפיות, מיוחדות ומושקעות וניחשתי מי הכינה כל מתנה. למה הייתי צריכה לנחש? כי את הברכות הבנות שמרו אצלן. אותן ברכות שאמורות להיכנס אל המעטפות התואמות שהכינו באלבום.

כל ברכה לוותה בסיפור או ציטוט מרגש שהוקרא ע"י הכותבת, בשלב הזה ישבתי מאובנת עם חיוך דבילי על הפרצוף ומרוב התרגשות לא הצלחתי אפילו לקום ולחבק את הבנות כפי שכל כך רציתי. כמו שכתבתי, פשוט התאבנתי וחוץ משרירי החיוך כלום לא עבד.

רגעים מרגשים עד דמעות נרשמו כשחתולי8 שרה לי שיר מרגש ומחזק שכתבה למנגינת "כי האביב שוב צועד בעקבותייך". חתולי - גם כשאשכב עם אלצהיימר בגיל 98 בבית אבות אני לא אשכח את השיר הזה על כל מה שהוא מייצג בעבורי!

המתנות הדהימו וריגשו אותי גם הן. חבורת יוצרות כשרוניות, כל אחת בתחומה, אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה שמחתי בכל מתנה...

(הציפור של הקיפוד)

(הקליווג' של פיצ'ולה מציג את השרשרת של קשת)

חוויתי ערב מרגש כל כך ומהנה מאוד בחברת חבורת נשים נפלאה בכל מובן. תודה מקרב לב!!!

חתולי8, שניצ ודפי - על הפרוצדורות ההפקתיות.

עינבל - על ההגעה ממרחקים וסיכון נפשך בחזרה הבייתה.

קשת - על ההגעה למרות החולי.

ולשאר החבורה - על שאתן אתן, כל אחת ואחת מיוחדת, מעוררת השראה, וחשובה בדרכה בעיניי.

את תמונות המעטפות אפשר לראות בפליקר הפיצ'ולדת הזה. כולם מוזמנים בהמוניכם!

רוב טוב!