זכרון

בעוד עשרה ימים אנחנו מתכננים לחגוג לסבתא שלי יום הולדת במסיבה גדולה ומיוחדת. היא תהיה בת 90.
בעוד 35 דקות מרגע כתיבת שורות אלה אמורה להישמע צפירה לזכר קורבנות השואה, ביניהם גם הוריה ואחותה הגדולה של סבתא סימה שלי.
סבתא שלי הצטרפה בתור זמרת ללהקת בידור פולנית כשהייתה בת 19, זו גם הפעם האחרונה שראתה את משפחתה הקרובה. לפני כמה שנים ישבתי עם סבתא שלי מול אטלס פתוח והיא הראתה לי את המסלול הארוך שעשתה עם הלהקה הנודדת. בכל פעם שהצבא הגרמני התקדם, הלהקה הייתה מתקדמת הלאה, מופיעה בפני חיילים בחזית וממשיכה במסע, תמיד צעד אחד לפני הנאצים. שם, בצוות, פגשה והתאהבה סבתא שלי בסבא שלי ובזכות מסעות הלהקה ניצלו שניהם.
בתום המלחמה חזרה סבתא שלי לבית הוריה בביאליסטוק, רק כדי לשמוע שהם ואחותה לא שרדו את השטן הנאצי.
היום, כשנעצור הכל לשתי דקות, נזכור גם אותם.