איך זה ש...

אני מגיעה להשאיר את הפיצית בגן.
בוקר, השעה עוד לא 8:00. חם. 95% לחות בחוץ.
3 דקות מהרכב לשער הגן משאירות אותי סחוטה ומיוזעת.
מולי מגיחה לה אחת האימהות.
היא ילדה לפני 5 חודשים תינוקת חמודה והקטנטונת תלויה עליה.
יש לה עוד בת, גדולה יותר, שמתלווה אליה.
יש לה גם בן, בקבוצה של הפיצית, אותו היא מביאה לגן כרגע.

עם כל ערימת הילדים עליה, היא רעננה, קורנת ושמחה. שמחה אמיתית, מלאה וכנה. על ה"בוקר טוב" החינני שלה אפשר לנסוע עד הצהריים.
אה.. שכחתי... היא בלונדינית, חתיכה ורזה (5 חודשים אחרי לידה, אמרתי...?)
<הקוראת לימור שזיהתה במי מדובר מתבקשת לא להעביר הלאה, תודה מותק>

אז "איך זה ש..."? תגידו לי!

אני מפרגנת ומצדיעה לה מעומק ליבי. ואפילו הייתי רוצה לראות עוד הרבה אמהות כאלה. ועדיף מאוד שגם אני אמנה עליהן.
אבל בכל זאת, איך זה ש...?

(כאן)