4 באוגוסט 2011

איך זה ש...

אני מגיעה להשאיר את הפיצית בגן.
בוקר, השעה עוד לא 8:00. חם. 95% לחות בחוץ.
3 דקות מהרכב לשער הגן משאירות אותי סחוטה ומיוזעת.
מולי מגיחה לה אחת האימהות.
היא ילדה לפני 5 חודשים תינוקת חמודה והקטנטונת תלויה עליה.
יש לה עוד בת, גדולה יותר, שמתלווה אליה.
יש לה גם בן, בקבוצה של הפיצית, אותו היא מביאה לגן כרגע.

עם כל ערימת הילדים עליה, היא רעננה, קורנת ושמחה. שמחה אמיתית, מלאה וכנה. על ה"בוקר טוב" החינני שלה אפשר לנסוע עד הצהריים.
אה.. שכחתי... היא בלונדינית, חתיכה ורזה (5 חודשים אחרי לידה, אמרתי...?)
<הקוראת לימור שזיהתה במי מדובר מתבקשת לא להעביר הלאה, תודה מותק>

אז "איך זה ש..."? תגידו לי!

אני מפרגנת ומצדיעה לה מעומק ליבי. ואפילו הייתי רוצה לראות עוד הרבה אמהות כאלה. ועדיף מאוד שגם אני אמנה עליהן.
אבל בכל זאת, איך זה ש...?

8 תגובות:

  1. ענקית את!
    כמה כייף היה היום!

    מיאו!

    השבמחק
  2. היא בטח חושבת אותו דבר עלייך.....

    השבמחק
  3. ויטרינה יקירתי - את חמודה!

    השבמחק
  4. הקוראת (לימור) קראה וצחקה קה קה קה ...איך זה ש.. את מוכשרת כל כך?? בעלת לב ונשמה ענקית כ"כ..איך זה שאת יצירתית ..אחת ה -ה -מוכשרות שפגשתי!!אז אנחנו קצת מזיעות .. רק קצת.. קצת..
    אוהבת אותך!

    השבמחק
  5. חחח קרעת אותי :):) משוגעת...

    השבמחק
  6. טוב, את יכולה להתנחם...הסתו כבר בפתח. אפילו הגשם כבר מאחרינו.יש רעיונות מה לעשות עם הפיצים והפיציות בחופשה הארוכה שאירגן לנו שר חינוכנו?
    על האמהות הוא בוודאי לא חשב כשתכנן את התקנה החדשה...

    השבמחק