5 ביולי 2010

פיצ', מה קורה איתך?

במשפט הזה שבכותרת, בערך, אני יכולה לסכם את כל התגובות, מיילים, מסרים שקיבלתי בשבוע האחרון.
המשפט הזה מגלם בתוכו דאגה כנה וגישוש זהיר לנכונות שלי לקבל עזרה ותמיכה.
אז לכולכם, לכל מי שכתב לי, לכל מי ששלח חיבוקים, לכל מי שטרח והקדיש מזמנו להיפתח בפניי במיילים כדי לחזק ולעודד - אני כל כך מעריכה את זה שאפילו לי נגמרו המילים לתאר את גודל ההערכה.

במצב מתמשך של דכדכוך (ולא ממש משבר דכאוני כמו הנוכחי שלי) הולכים ומתפוגגים משדה הראייה שלנו כל הדברים הטובים בחיינו. הם קיימים שם, כמובן, אבל הופכים לבלתי נראים עבור הנפש המדוכדכת. אם, כאמור, המצב הזה נמשך מספיק זמן, הולכים ונעלמים כל הדברים הטובים עד שאנחנו נשארים במעיין מצב אפרורי שנח לו על מצע מפואר של שוויון נפש. הכל זז, הכל מתפקד, אבל בלי חיות, בלי צבע, בלי רצון באמת לחיות. כן, זהו הדכדוך גברותיי ורבותיי, כל אחד מאיתנו חווה אותו על בשרו לפחות פעם אחת בחייו הבוגרים וגם יצא מזה, ואני מאמינה שאין עין שקוראת את השורות הללו ולא מזדהה עם תקופה זו או אחרת בחייה.
אצלי הדכדוך הוא מצב מסוכן. אם הוא נמשך יותר מדי זמן יש סיכוי גדול שהוא יתדרדר לדיכאון רציני ומסוכנת ביותר היא "תקופת הביניים" שבה אני מרגישה שזה כבר יותר מסתם דכדוך אבל עדיין לא מרגישה את המשקולת של הדיכאון מונחת לי על הלב (תרתי משמע).
המצב הזה הוא סופר-רגיש, כי כל משבר ולו הקטן ביותר עלול פשוטו כמשמעו לרסק אותי.
אם נמשיל את השפיות לבית מגורים: במצב הזה כל הקירות כבר נפלו ומה שמחזיק את העסק הם רק כמה עמודי תווך בודדים.
עמודי התווך האלו הם הילדים+בעל שלי והיצירה שלי. זהו!
זהו!
שני עמודים שמחזיקים אותי מהתרסקות!
זה הכל!

השבוע התמוטט אחד מהם.
(לילדים ולבעל שלום...)

4 שנים עברו מאז התקף הדיכאון הגדול האחרון שלי (אני לא מחשיבה עוד שניים שחלפו מהר ובקלות).
לפני 4 שנים, בעיצומו של משבר חריף מאוד, כמו זה, גיליתי את העולם המופלא הזה, עולם היצירה, פורומים, קומונות, סדנאות, נתנאלה (היא דורשת רפליקה משלה, אתם לא חושבים...?).
צללתי בשמחה לתוך האוקיינוס הזה והרגשתי איך הוא הולך וממלא את חיי ודוחף בכוח הריפוי העצום שלו את הדיכאון החוצה מחיי.
אין מרפא טוב יותר לנפש מהכוח שבתהליך היצירה. הוא מרומם, הוא ממלא באנרגיות, הוא מתגמל בצורה בלתי רגילה. אין כמו חדוות היצירה.
4 שנים נבנה עמוד התווך הזה כאחד משני עמודים חזקים, איתנים והמשמעותיים ביותר בחיי.

והשבוע, הוא התמוטט עליי.

מ"מצב הביניים" הטרום דיכאוני שהזכרתי קודם נכנסתי אל אהובתי "קומפורט זון דיפרסיה".
אני מרגישה כרגע אבודה, אני אבלה, כאילו נלקח ממני אדם אהוב (לא עלינו) ובעיקר מבולבלת.
לא, לא ההתמוטטות של עולם היצירה גרמה ישירות לדיכאון. הוא היה כאן קודם. היא רק הצטרפה למצב נפשי קשה ולא מוגדר והגבירה את הבלבול ותחושת חוסר האונים.
אני על פרשת דרכים.
מצד אחד עומדים הבטחון הרמוס שלי וחוסר המוטיבציה ליצור ומהצד השני ניצב הצורך העז שלי ביצירה כרשת בטחון מפני נפילה גדולה עוד יותר.

ובינתיים אני ממשיכה להסתחרר כמו מטוס שאיבד אחד משני המנועים שלו (כן, הרבה מטאפורות כאן בפוסט הזה הפעם).
ובאמת,
באמת שלא יודעת איך להתחיל לסדר את הבילבול, איך לברור את מה שנחוץ לי מתוך הריסות עמוד התווך הזה, ואיך לשמור ולהגן על עמוד התווך היחיד העומד שעוד נשאר לי.

במשך 3 החודשים האחרונים חוויתי מצוקה פנימית יומיומית, עד לפני שבוע שידרתי "עניינים כרגיל", צחקתי עם כולם, כתבתי פוסטים מלאי הומור, ונרשמתי להחלפות מתוך תקווה שתהליך היצירה הכרוך בהן ירפא אותו שוב.
במשך כל אותה תקופה המשכתי להתפורר מבפנים. קירות השפיות הלכו והתמוטטו האחד אחרי השני.
מעטפת הבית נראתה מבחוץ שלמה וזוהרת, אף אחד לא יכול היה לנחש מה קורה מבפנים כשהחוץ נראה יפה כל כך.
למה? למה לשמר אשליה של חוץ נהדר כאשר בפנים הכל מתמוטט?
הרי אף אחד לא באמת רוצה לשמוע לאורך זמן כמה אני מדוכאת וכואבת... אף אחד לא יכול לאורך זמן לקרוא פוסטים כמו זה. "כולם רוצים שירים פשוטים, שירים בשני אקורדים..." וכולם רוצים פוסטים עם תמונות יפות וקישורים לעוד אתר מהמם של יוצרת דגולה זו או אחרת... זה טבעי.

וכשנוצר חוסר התאמה בין התמונה שבחוץ למציאות שבפנים מתחילות הצרות.
אנשים טובים נפגעים. אנשים שלא היו יכולים לנחש שמשהו לא טוב עובר עליי, שראו את המעטפת החיצונית הזוהרת ששימרתי ולא תיארו לעצמם מה נמצא בפנים ולכן גם לא הבינו אותי כראוי.
אנשים שלא מבינים מדוע אני מאחרת בהחלפות אבל נרשמת בו בזמן להחלפות אחרות. אנשים שלא מבינים מדוע אני "מבריזה" ממפגשים, אנשים שלא מבינים מדוע אני מספקת תירוצים ולא תוצאות.
אנשים שראו את מעטפת הבית היפה אבל לא הזמנתי אותם להיכנס ולראות את ההרס שבפנים.

וכך, הדיכאון שלי שחבר לו לחוסר הידיעה של הסובבים אותי מוטטו עליי בסופו של תהליך את עמוד התווך הלפני אחרון שנותר לי לפני התרסקות טוטאלית.

וכאן יקיריי, נגמרו לי המילים...

Brain Damage - Pink Floyd 
Roger Waters

The lunatic is on the grass.
The lunatic is on the grass.
Remembering games and daisy chains and laughs.
Got to keep the loonies on the path.

The lunatic is in the hall.
The lunatics are in my hall.
The paper holds their folded faces to the floor
And every day the paper boy brings more.

And if the dam breaks open many years too soon
And if there is no room upon the hill
And if your head explodes with dark forebodings too
I'll see you on the dark side of the moon.

The lunatic is in my head.
The lunatic is in my head
You raise the blade, you make the change
You re-arrange me 'til I'm sane.
You lock the door
And throw away the key
There's someone in my head but it's not me.

And if the cloud bursts, thunder in your ear
You shout and no one seems to hear.
And if the band you're in starts playing different tunes
I'll see you on the dark side of the moon.

27 תגובות:

  1. היי מאמי..
    אני יודעת אני מכירה, כבר דיברנו על זה.
    שזה הכי לא נכון בעולם כביכול בשבילנו להיות עצובות, כי מה רע לנו?.. נכון.?
    אבל עדיין לא מבינים כמה רע.
    הפרצוף הזה השמח מקדימה יכול להחזיק מעמד תקופה מסוימת גם הוא מתחיל לאט לאט מתפורר ורואים את הבפנים...
    אני כאן בשבילך אפילו אם רק בשביל לשבת בשקט ולראות כוכבים.
    ואת לא חייבת להגיד תמיד שהכל בסדר, כשזה לא.
    מותר שיהיה לא בסדר!! מותר לכאוב, מותר לבכות ומותר להיות לא נחמדה לפעמים, תראי כמה זה עובד מצוין בשבילי.. תקופה כבר... פחחחחחח.
    אז אני כאן ואני הכי מבינה בעולם כי גם אני הייתי שם.

    השבמחק
  2. אני לא מצליחה למצוא בבלוג את האימייל שלך,
    אנא חזרי אלי ל-
    beautifulground1@gmail.com

    אני רוצה להציא משהו קטן :) וקשור ליצירה...

    השבמחק
  3. מקוה שיהיה לך רק טוב ושמח:)

    השבמחק
  4. יקירה, אנחנו "מכירות" רק מהחדשים האחרונים, רק מאז שגם אני הרגשתי אבודה ומצאתי מזור ב"יצירה" אהובתי משכבר הימם, שאיכשהו נשכחה בינות לפלצנות החיצונית ול"הכל בסדר". "הכל נהדר".
    השטוט באינטרנט חשף בפני עולם מלא נשים יוצרות, משתפות, מעניקות וזה הקסים אותי. הכי מהכל - השתוף. שתוף במתנות הבורא, ישתבח שמו. שתוף בכשרונות וביכולת "ההעברה" של מתנות הבורא. שתוף הוא ההפך מלשמור לעצמי. נדמה לי שזו התרופה. בדיוק כמו שאת עושה עכישו. אלא שהשתוף צריך להיות אמיתי. הפוך מלשתף שכזב ש"הכל בסדר". זה למדתי. בעיקר לא רוצה יותר למצא חן....
    אני לא רופא של הנפש ואסור לי לאבחן, אבל מאז שהכנסתי לחיי את "היצרן הראשי", זה שיצר אותי והתחלתי לשוחח עמו ולבקש הוראות הפעלה מדויקות יותר, התחברתי למהות הפנימית ומשם אני יוצרת. הסביבה לא מבינה מה קרה לי, התנתקתי מחברים, שקד לכן הייתי צריכה להרשים אותם, כי "הכל בסדר". מי שהבין, הבין, מי שלא - לא. זהו תהליך, אבל נראה לי שוה. אני פשוט סומכת על "היצרן הראשי". זה שהפיח רוח חיים באותום זרע וביצית לפני יותר מחמישה עשורים. את כובת נפלא - את חייבת להמשיך לכתוב. גם אם לא יתפרסם. תכתבי.
    את חייבת למען עצמך להמשיך ליצור. ליצור ולהעביר הלאה. חייבת לאפשר לאחרים להנות מכל המתנות שלך. שאם לא היה מי שיהנה ממך, שאם לא היה לך כל תרומה לעולם - לא היה הבורא מתערב באותם יחסי גומלים גשמיים -ביולוגיים של ההורים שלך....
    ואין ספק, לולא התערבות כימית קצרה ומאזנת, גם לי, כמו להרבה חרים, לא היה הכח להתחבר, לצפות, לראות ולעשות מעמק הנשמה.
    כאלה אנחנו - מרכבות. אלא שצריך מדי פעם לאוורר את כל החלקים ולקבל החלה מודעת אחת לכמה שנים, מה רוצה להחזיר לאותה מרכבה שתשא אותנו הלאה לתועלתנו ולתועלת הסביבה. אנחנו כאן, כי אנחנו אמורים להועיל לאחרים. להועיל באמצעות פתוח המתנות שקלבנו מהבורא והעברתן הלאה. לקבל שפע על מנת להעביר הלאה. ל ש ת ף.

    מאחלת לך שתמצאי את הכוחות להמשיך לפתח את היחודיות שלך בעולם, ליצור ולהעביר.........

    הלואי וגם תמצאי את "המורים" הנכונים והרבים המסתובבים סביבךף בדיוק אלה שהבורא שלח אליך כדי לעזור לך להיות מה שהתכוון שתהיי.....

    באהבה, אשה אחת שעזרת לה מאד באמצעות הבלוג שלך. אשה אחת שמצאה מזור והתחברה ליצירה גם באמצעותך.

    השבמחק
  5. יקירה, אנחנו "מכירות" רק מהחדשים האחרונים, רק מאז שגם אני הרגשתי אבודה ומצאתי מזור ב"יצירה" אהובתי משכבר הימם, שאיכשהו נשכחה בינות לפלצנות החיצונית ול"הכל בסדר". "הכל נהדר".
    השטוט באינטרנט חשף בפני עולם מלא נשים יוצרות, משתפות, מעניקות וזה הקסים אותי. הכי מהכל - השתוף. שתוף במתנות הבורא, ישתבח שמו. שתוף בכשרונות וביכולת "ההעברה" של מתנות הבורא. שתוף הוא ההפך מלשמור לעצמי. נדמה לי שזו התרופה. בדיוק כמו שאת עושה עכישו. אלא שהשתוף צריך להיות אמיתי. הפוך מלשתף שכזב ש"הכל בסדר". זה למדתי. בעיקר לא רוצה יותר למצא חן....
    אני לא רופא של הנפש ואסור לי לאבחן, אבל מאז שהכנסתי לחיי את "היצרן הראשי", זה שיצר אותי והתחלתי לשוחח עמו ולבקש הוראות הפעלה מדויקות יותר, התחברתי למהות הפנימית ומשם אני יוצרת. הסביבה לא מבינה מה קרה לי, התנתקתי מחברים, שקד לכן הייתי צריכה להרשים אותם, כי "הכל בסדר". מי שהבין, הבין, מי שלא - לא. זהו תהליך, אבל נראה לי שוה. אני פשוט סומכת על "היצרן הראשי". זה שהפיח רוח חיים באותום זרע וביצית לפני יותר מחמישה עשורים. את כובת נפלא - את חייבת להמשיך לכתוב. גם אם לא יתפרסם. תכתבי.
    את חייבת למען עצמך להמשיך ליצור. ליצור ולהעביר הלאה. חייבת לאפשר לאחרים להנות מכל המתנות שלך. שאם לא היה מי שיהנה ממך, שאם לא היה לך כל תרומה לעולם - לא היה הבורא מתערב באותם יחסי גומלים גשמיים -ביולוגיים של ההורים שלך....
    ואין ספק, לולא התערבות כימית קצרה ומאזנת, גם לי, כמו להרבה חרים, לא היה הכח להתחבר, לצפות, לראות ולעשות מעמק הנשמה.
    כאלה אנחנו - מרכבות. אלא שצריך מדי פעם לאוורר את כל החלקים ולקבל החלה מודעת אחת לכמה שנים, מה רוצה להחזיר לאותה מרכבה שתשא אותנו הלאה לתועלתנו ולתועלת הסביבה. אנחנו כאן, כי אנחנו אמורים להועיל לאחרים. להועיל באמצעות פתוח המתנות שקלבנו מהבורא והעברתן הלאה. לקבל שפע על מנת להעביר הלאה. ל ש ת ף.

    מאחלת לך שתמצאי את הכוחות להמשיך לפתח את היחודיות שלך בעולם, ליצור ולהעביר.........

    הלואי וגם תמצאי את "המורים" הנכונים והרבים המסתובבים סביבךף בדיוק אלה שהבורא שלח אליך כדי לעזור לך להיות מה שהתכוון שתהיי.....

    באהבה, אשה אחת שעזרת לה מאד באמצעות הבלוג שלך. אשה אחת שמצאה מזור והתחברה ליצירה גם באמצעותך.

    השבמחק
  6. פיצ'ו יקרה
    אני לא טובה מדיי במילים
    רק רוצה לומר שאני חושבת עלייך הרבה(גם אם זה לא מתבטא), ומחבקת אותך חזק חזק חזק בלב.
    ומקווה מאד , יחד איתך, שזה יעבור כבר ודיי!!!!!
    ♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

    השבמחק
  7. בתור מישהי שעברה בחודשים האחרונים מה שאת קוראת לו "דכדוך" עמוק בגלל המון נסיבות חיצוניות (לא הבעל, הילדים או ההריון. טפו טפו) אני מבינה קצת את ההרגשה. כל הזמן אני מרגישה שעשיתי איזו פניה לא נכונה בדרך וטעיתי והלכתי לאיבוד אבל לא יודעת איך לחזור לנתיב הראשי, ההוא שחייתי בו עד לפני כמה חודשים. גם אני התנתקתי מחברים (וקיבלתי נזיפות על כך) אבל הרגשתי שאני לא יכולה להתחיל אפילו להסביר להם והעדפתי לשתוקץ היה לי יותר קל להחזיק פאסון בנקודות המפגש היומיות, ולא להיתקל במבטים יומיים.
    מאחלת ומקווה בשבילך ובשבילי שהכל יעבור מהר. בהצלחה בחזרה לדרך הראשית!

    השבמחק
  8. ריגשת אותי עד מאד
    יש לך כשרון כתיבה אדיר
    מחבקת אותך חזק חזק ומאחלת שזה יעבור כבר!!!!
    נילי-סנורקה

    השבמחק
  9. קשה באמת למצוא מילים נכונות שאולי יחזקו אותך,
    כי באמת קשה להכנס אל הנפש כשאנחנו (למזלנו) לא שם.
    בעיני אם את כותבת ומשמיעה קולך, אז זה מראה על הרבה חוזק בכל זאת, הלוואי שאותו חוזק ירומם אותך.
    מאחלת לך שתעברי את התקופה הרעה הזאת במהרה.
    חיבוק גדול

    השבמחק
  10. יקירה,

    עברתי בחיי כמה פעמים את מה שאת עוברת עכשיו. לא יודעת אם יעזור לך מה שעזר לי, אבל באחת הפעמים שנפלתי ופניתי לעזרה רפואית, אמר לי הרופא - שהכל נובע מהשאיפה שלי למשלמות. מי שמכוון גבוה ומצפה, סופו שיפול.
    מאז אני מזכירה לעצמי את השיחה שהיתה לנו באותה קליניקה לפני 6 נשים. מאז לא נפלתי באמת.
    מאז חפשתי כל דרך ללמד עצמי לקבל את מה שיש בדיוק כמו שזה. זה לא אומר שלא התפתחתי, זה לא אומר שלא התקדמתי. להפך - התקדמתי הרבה יותר, כי לא נפלתי. נפילות מעכבות.
    מאחלת לך שתמצאי את הכוחות לקבל את הסיוע המתאים והנכון לך שיספק לך משענת והדרכה לאזון. כשאנחנו מאוזנים, אנחנו לא נופלים.
    זוהי עבודת חיי. זוהי עבודת חייך. זוהי עבודת האנשים הרגישים, המרגישים, הקשובים, הנותנים.
    אבל, ואבל אחד גדול - לדעת שלא להתקרב אל מעבר לגדר.... פתחתי מאז את חוש המדה שלי.....

    חבוק ואהבה לך אשה יקרה, מאשה שדומה לך.

    השבמחק
  11. פיצולה יקרה, ריגשת אותי מאוד, אני מקווה שתמצאי את הדרך "החוצה" מהר, ותרגישי טוב מהר ושהחיוך יחזור לך לפנים :))

    השבמחק
  12. פיצ'ולה יקירתי,
    ריגשת אותי מאוד בכתיבה שלך ובפתיחות שלך.
    אני מקווה שתדעי למצוא את הדרך הנכונה בשבילך להתמודד עם הדיכאון ולצאת ממנו החוצה, למקומות שבהם את מרגישה טוב.
    שולחת לך המון חיבוקים!!
    חתולי.

    השבמחק
  13. פיצ'ולה יקרה.
    קודם כל - שולחת גם כאן חיבוק.
    דיכאון זאת מחלה לכל דבר, ויש לה תרופות, ואני מאוד מאוד מקווה שאת מלווה בטיפול מתאים ובהשגחה נכונה.

    הסקראפ מחזק את ידייך - זה נפלא. המשפחה זה מה שחשוב באמת!!! הם תמיד צריכים לבוא במקום הראשון. הם ואת.
    אם כתוצאה ממצבך כרגע נפגעו אנשים אלו או אחרים, הרי שעתה כשהכל ידוע והכל פתוח והקלפים על השולחן - הכל צריך להשכח ולהסלח, ואני מקווה שכל מי שמולו נוצרה אי נעימות זו או אחרת פנה אלייך בצורה אישית ליישוב ההדורים.
    אל לך להיות מוטרדת בשעה זו מכך שאחרים נפגעו מטיפול זה או אחר בהחלפות.
    סקרפא זה תחביב. החיים האמיתיים נכנסים באמצע לפעמים, והם כמובן יותר חשובים!!!
    ברור שלא התכוונת לפגוע או להעליב. ברור שלא עשית בכוונה. ועכשיו כשהסיבות ידועות לכל, אני מקווה שכל הטינה, אם הייתה, יושבה על מקומה.

    מה שאני רוצה להגיד זה, שלגיטימי לקחת פסק זמן כשצריך, אם צריך, אנבל אני מקווה שתרגישי שיש לך לאן לחזור, ושאת יודעת שבכל מני חוגים ובגל מני מקומות תתקבלי מיד בברכה חזרה, ובשמחה גדולה לראות אותך חוזרת לעצמך. אל תשארי בחוץ ורחוקה רק בגלל שנוצרו אי אלו אי נעימויות שנבעו מחוסר הבנה וחוסר ידע. אנחנו מחכים לך ברגע שתוכלי לחזור!!!

    הייתי שמחה לעזור בכל דרך שניתן.
    אם בשיחות טלפון שקטות, אם בעיצות, אם ביצירה שקטה ביחד. מה שאפשר. רק תגידי.

    יעל

    השבמחק
  14. מקווה שתצליחי לגייס את הכוחות הדרושים
    ע"מ לצאת "מהאפלה" (הזמנית).

    רק בריאות!
    דליה ב (הקוראת המתמידה שמגיבה מעט מאוד :-))

    השבמחק
  15. יקירתי... המילים שלך כל כך מרגשות, כואבות אך מדהימות יחד..
    טוב לשמוע שיש לך כמה עמודים שמחזיקים אותך ולא עוזבים.. חבל שדברים שאמורים להיות שמחים גורמים לך לכזה מצב..
    את חזקה ומקסימה! אני בטוחה שתצאי מזה ובקרוב!
    אני כאן..

    השבמחק
  16. יקירתי... המילים שלך כל כך מרגשות, כואבות אך מדהימות יחד..
    טוב לשמוע שיש לך כמה עמודים שמחזיקים אותך ולא עוזבים.. חבל שדברים שאמורים להיות שמחים גורמים לך לכזה מצב..
    את חזקה ומקסימה! אני בטוחה שתצאי מזה ובקרוב!
    אני כאן..

    השבמחק
  17. יקירתי... המילים שלך כל כך מרגשות, כואבות אך מדהימות יחד..
    טוב לשמוע שיש לך כמה עמודים שמחזיקים אותך ולא עוזבים.. חבל שדברים שאמורים להיות שמחים גורמים לך לכזה מצב..
    את חזקה ומקסימה! אני בטוחה שתצאי מזה ובקרוב!
    אני כאן..

    השבמחק
  18. יונית.. המילים שלך נגעו לליבי. כמו שאמרת כולנו מכירות את התחושה הזו,את הרגעים האלה בהם הדברים הטובים בחיינו כאילו נעלמים.חשוב לזכור את הדברים שגורמים לנו לחייך. להיזכר ברגעים שהעלו לנו חיוך על הפנים ולזכור כמה החיים טובים בסך הכל.
    גם ברור וידוע לי שכשמרגישים ככה המילות עידוד לא תמיד עוזרות. לא תמיד מילים פותרות את הבעיות האמיתיות בחיים.
    כן חשוב שתזכרי יש לך משפחה נפלאה וחברות תומכות. אנחנו לא סתם שולחות חיבוק בצורת סמיילי, אנחנו באמת פה גם ברגעים הקשים. הכי קל זה לברוח ולהסתגר ולא לתת לאנשים להכנס לחדרי ליבנו, אבל זו טעות ענקית. תנסי להחזיק בכל הידיים שמוגשות לך, כולן ביחד הן אלו שירימו אותך.
    אני מאחלת לך אושר והרבה חיוכים ואני יודעת שהתקופה הזו היא תקופה של מעבר, כזו שתחלוף ולא תשאר. תהיי חזקה, צינית וחייכנית.
    גם אני העמדתי פנים בחיי, שהכל בסדר, כשכלום לא הסתדר, אבל לפעמים ההצגה הזו הופכת בן רגע למציאות ופתאום בדיוק באותה מהירות שהכל התפרק, הכל מסתדר..

    השבמחק
  19. חנקת אותי.
    לא יודעת אפילו מה להגיב. מה לכתוב. איך לנסות להעביר את הכאב שלך.
    אני חושבת שאת הצעד הראשון עשית. להודות שיש בעיה. שמשהו לא בדיוק מסתדר ולא הכל בסדר. עכשיו את צריכה לראות מה עושים עם זה ואיך את נמנעת מלהדרדר עוד ומהיכרותי איתך אני חושבת שיש לך כבר כמה כלים.

    ויקרה שלי, אף אחד לא מצפה ומחכה לפוסטים עם תמונות יפות. המילים שלך כל הרבה יותר נוגעות מכל תמונה שיכולת להעלות.

    אני אתקשר אלייך אחרי הצהריים...

    השבמחק
  20. פיצ'ולה יקרה
    מכיון שאנו לא מכירות חוץ מאשר תגובותי כאן, אני שולחת לך חיבוק חם ומנחם אבל וירטואלי.
    אני מקווה גם ביום מן הימים לפגוש אותך פנים אל פנים ואז אתן לך משהו שאני שומרת בצד במיוחד בשבילך- חיבוק חם ומנחם ואמיתי!
    ועם זה יעזור ובא לך- אני פנויה בבקרים למפגשי יצירה או זלילה או פטפוט חסר חשיבות. אם בא לך- את תמיד מוזמנת.
    ליאור-חתולי 8

    השבמחק
  21. וגם-
    את יכולה לשלוח לי דרך המסרים את הטלפון או המייל שלך. אשמח לדבר איתך.
    ליאור

    השבמחק
  22. אין לי שמץ של מושג איך את מרגישה.
    אני מניחה שמי שלא חווה עוצמה כזו של רגשות לא ממש יכול לדמיין איך זה להיות שם.
    מקווה שבקרוב תתחילי להתאושש ולראות את נקודות האור שסביבך ברור יותר.

    השבמחק
  23. מותק שלי,
    תהיי טובה לעצמך תנסי כל מינון של כדורים אפשרי כי אחרי הכל יש לך איש אוהב ומפרגן ושני זאטוטים נפלאים בשבילם שווה לקום בבוקר.
    והיצירה? אין ספק שאת אחת היוצרות הנפלאות שיצא לי להכיר באופן אישי במרחבי הרשת אז היצירה תחכה עוד רגע שתתאפסי שתתאזני ואנחנו פה בשביל לחבק כשצריך לתמוך כדי שלא תיפלי היגו שאולה - מה שתרצי רק תצייצי!
    חיבוקים גדולים
    עדי

    השבמחק
  24. את שרציתי לומר לך כתבתי-
    שולחת חיבוק אינסופי והמון המון המון תמיכה וירטואלית ולא...
    מקווה שאת דואגת ומטפלת בעצמיך מכל האספקטים הכי נכונים.

    :-)

    השבמחק
  25. פיצ', אני בעיקר קוראת ולא מגיבה (למרות שהיצירתיות שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש). אם את בסדר עם לקרוא ספר באנגלית, יש ספר מעולה מעולה שעוזר לי הרבה.

    http://www.amazon.com/Emotional-Freedom-Liberate-Yourself-Transform/dp/0307338185/ref=sr_1_1?s=books&ie=UTF8&qid=1278444301&sr=1-1

    חוץ מזה תודה על השיתוף והכנות, בתקווה לימים טובים יותר.

    השבמחק
  26. פיצ'ולה יקרה, אני מעריצה אותך על אומץ ליבך ועל הכנות...בעיקר הכנות, זו כלפינו קוראיך ובעיקר זו כלפי עצמך!
    את קוראת לדברים בשמם ללא הנחות ומבטאת זאת בצורה כל כך מדוייקת...
    מאחלת לך לשוב לימים בהירים ושמחים ושחדוות היצירה תשוב אלייך בהקדם!
    אימוש5

    השבמחק
  27. פיצ'ולה יקרה,
    אני לא טובה במילים.. בא לי לתת לך חיבוק גדול גדול והעלות אותך חזרה למעלה.
    יש לך הרבה יותר עמודים ממה שבאמת נדמה לך...
    מאחלת לך שהעננים האפורים יסתלקו להם במהרה, ותחזרי לימים טובים יותר.
    נשיקות וחיבוקים
    סטודיו דנהל'ה

    השבמחק